הצגות תיאטרון בובות | תיאטרון בובות לילדים | תיאטרון בובות לימי הולדת | תיאטרון בובות לגני ילדים | הצגות לימי הולדת | תיאטרון בובות לגיל הרך | הצגות לימי הולדת | תיאטרון בובות לבתי ספר.
כשאני חושבת על ילדים , תמיד מתערבבות אצלי התחושות המקצועית עם התחושות האמהיות וההוריות.
בשני התחומים אני נמצאת פחות-או-יותר אותו משך זמן, וכך או כך אני מדברת על לפחות 25 שנים!
למה לפחות?
כי בכורתי  כבר מלאו 25 אביבים
ולתחום תיאטרון בובות הגעתי כשהיתה בת שנה וקצת...
(ותאמינו לי, איך שהזמן רץ!!!!)
מצד שני, עוד לפני כן וגם במהלך ההריון ומיד אחרי הלידה הייתי מורה למחול ולימדתי בעיקר את הגיל הרך.
וכבר אז, כשהגיעה התקופה הזאת, מיד אחרי חופשת פסח ארוכה
הייתי מתלבטת עם עצמי ועם הסביבה
האם להתייחס לימי הזכרון באופן שונה?
האם להעלות את נושא השואה?
איך? מתי? כמה?
ה-למה? דווקא היה ברור לי תמיד!
למה?
כי מליון וחצי ילדים נרצחו שם.
אני מנסה להסביר לעצמי מה הקשר ולא מצליחה להעביר אותו במילים.
זה פשוט קשור!
מצד שני, התשובות לשאלות האחרות משמעותיות כאן מאד כדי להעצים ולהפנים את תחושת הניצחון שבעצם קיומם וגדילתם של הילדים כאן, בארץ.
וצריך לעשות זאת בעדינות, במידתיות בהקשבה ליכולת של כל ילד בפני עצמו, לקלוט ולהתמודד עם המידע,
וכמובן, להדגיש את הניצחון, ההמשכיות, התקומה והגבורה.
( זה נכון לכל גיל!)
ככל שחולפות השנים, משתנה היחס והחיבור שלי ליום הזה.
השנה למשל, התחברתי לתוכניות דוקומנטריות בטלויזיה ( ישבתי מול המסך יותר זמן ממה שאני צופה בחצי שנה....)
בשנים אחרות לשירים, לסרטים עלילתיים או לסיפורים האישיים.
הסיפור של המשפחה הפרטית שלי הוא של ה-אין סיפור.
הורי עלו ארצה עם הוריהם האידאולוגיים לפני עליית הנאציזם ופרוץ המלחמה.
הם השאירו מאחוריהם משפחות.
על מה שקרה למשפחות ידוע מעט מאד.
כלומר, הם נרצחו. אך מסלול תלאותיהם מעורפל.
אמא שלי לא עשתה מאמצים לגלות.
אחד מאחיה דווקא נסע ל"שם" וליקט שביבי מידע ומאז הרצחו על ידי מרצחים אחרים ( בפיגוע התאבדות בחיפה) אלמנתו עוסקת בהנצחתו והנצחת הסיפור המשפחתי.
כשעבדתי בחוגי העשרה בתיאטרון בובות,
בגנים אליהם הגעתי מדי שבוע,
לא יכולתי להיכנס אחרי חופשת הפסח ולהמשיך להצחיק ולשעשע.
במהלך השנים, פיתחתי פעילות מיוחדת לשבוע הזה ולזה שאחריו ( עם יום הזיכרון לחללי המלחמות ויום העצמאות שאחריו.)
המצאתי סיפור על ילדה קטנה ושמה זושה, לבושה באפור,
ועל הבגד שלה מודבק לב צהוב ( במקום הטלאי המקורי)
אמא שלה הסבירה לה שעליה לענוד אותו תמיד על הבגד כדי לזכור את כל המשפחה.
היא מספרת לילדים על הגירוש  מהבית אל הגטו,
על המזוודה עם החפצים המעטים שלקחה איתה ובהם הבובה האהובה עליה.
בהמשך אימה מעודדת אותה לברוח מהגטו ולהגיע אל הפרטיזנים.
כל ילד בקהל, קיבל עץ קטן על מקל וכך הם היו בתפקיד היער.
הילדה עברה ביניהם והם כיוונו אותה לאן ללכת.
כשמצאה את הפרטיזנים
הם קיבלו אותה בשמחה והסבירו לה על חייהם  ביער ועל מאבקם ב"רעים".
לזושה, כמו לכל פרטיזן יש תפקיד בקבוצה. היא עוזרת לנשים המבוגרות בהכנת האוכל .
בעזרת פאות ותחפושות הזמנתי ילדים לתפקידים שונים של פרטיזנים, צעירים וזקנים, גברים ונשים וכך שמתי יותר דגש על המאבק, הגבורה  והעזרה ההדדית.
מצד שני, טשטשתי קמעה  את הגעגועים ואת גורלם של אלו שלא הצטרפו אל זושה במסעה ונמנעתי מסיפורי זוועה.
הילדים היו מרותקים, שתפו פעולה ושאלו את זושה שאלות ( והיא, כמובן, ענתה!)
הגננות היו נפעמות מהאומץ שלי לפתוח את הנושא ומהדרך , הגישה והעדינות.

איך המשכתי את הסיפור בשבוע שלאחר מכן?
על כך בשבוע הבא.....

 

הצגות תיאטרון בובות | תיאטרון בובות לילדים | תיאטרון בובות לימי הולדת | תיאטרון בובות לגני ילדים | הצגות לימי הולדת       מפת האתר

   054-7773439     077-3531033       amiravishag4@gmail.com

 click4u.co.il
  בניית אתרים | פרסום וקידום אתרים

 


לייבסיטי - בניית אתרים